ניוון הדיסק הבין-חולייתי, מצב המוכר לרבים כגורם המרכזי לכאבי גב, בלט דיסק ופריצת דיסק, נתפס במשך שנים רבות כתהליך פסיבי ובלתי נמנע של "בלאי". הדימוי הרווח היה של כרית סחוס בין החוליות שנשחקת עם הזמן, בדומה לחלק מכני במכונה, תחת עומס משקל הגוף ופעולות יומיומיות. אולם, מחקרים מתקדמים מהשנים האחרונות, ובראשם עבודתו המדעית של ד"ר נאדר טרביה, חוקר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת אריאל, מערערים על תפיסה זו מהיסוד ומציגים תמונה חדשה ומורכבת. על פי פרדיגמה זו, ניוון הדיסק אינו תהליך פסיבי, אלא מחלה ביולוגית פעילה ומתקדמת, המוזנת ומונעת על ידי סביבתו הכימית של הגוף כולו.
מחקריו של ד"ר טרביה, שהתבססו על ניתוח מעמיק של קוהורט ישראלי ייחודי, חשפו קשר חזק ועצמאי בין מחלות ניווניות של עמוד השדרה לבין רמות גבוהות בדם של מולקולות ספציפיות: אדיפוקינים – שליחים כימיים המופרשים מרקמת השומן, ומיוקינים – שליחים המופרשים מרקמת השריר. תגלית זו מעבירה את המוקד מהסתכלות על עמוד השדרה כמבנה מכני מבודד, להבנה כי גורלו של הדיסק הבין-חולייתי קשור באופן אינטימי לבריאותנו המטבולית, להרכב הגוף שלנו, ולמצב הדלקתי השורר בגופנו. מאמר זה יצלול לעומק המנגנונים הללו ויסביר כיצד אותן מולקולות שזיהה ד"ר טרביה תוקפות באופן ישיר את רקמת הדיסק העדינה, ומובילות בהדרגה לאובדן גובה, בלט, ובסופו של דבר – לפריצת דיסק כואבת ומשביתה.
1. ביולוגיה של מבצר פגיע: הכרת הדיסק הבין-חולייתי
כדי להבין כיצד הדיסק מותקף, יש להכיר תחילה את מבנהו ותכונותיו הייחודיות, שהופכות אותו לפגיע במיוחד להשפעות מערכתיות. הדיסק אינו רקמת סחוס פשוטה, אלא מבנה מורכב המורכב משני חלקים עיקריים:
- הגרעין הג'לטיני (Nucleus Pulposus): ליבת הדיסק, חומר דמוי ג'ל עשיר במים ובמולקולות סופחות מים (פרוטאוגליקנים), האחראי על יכולת בלימת הזעזועים של הדיסק.
- הטבעת הסיבית (Annulus Fibrosus): סדרה של טבעות קולגן חזקות העוטפות את הגרעין הג'לטיני, שומרות על צורתו, ומונעות ממנו "לברוח" תחת לחץ.
התכונה הביולוגית המכריעה ביותר של הדיסק היא היותו רקמה אווסקולרית, כלומר, כמעט ואין אליו אספקת דם ישירה. הוא מקבל את כל חומרי ההזנה שלו (חמצן, גלוקוז וכו') ומפנה את חומרי הפסולת שלו בתהליך איטי של דיפוזיה מכלי הדם שבגופי החוליות הסמוכות. סביבה ביולוגית מאתגרת זו – דלה בחמצן, מבודדת ובעלת יכולת תיקון עצמי נמוכה – הופכת את תאי הדיסק לרגישים ביותר לכל שינוי בסביבה הכימית המגיעה אליהם מזרם הדם. כל מולקולה דלקתית או מטבוליט מזיק המסתובב בדם, עלול למצוא את דרכו אל תוך הדיסק ולהתחיל שם תהליך הרסני שקט.
2. מתקפת האדיפוקינים: כיצד דלקת שמקורה בשומן פוגעת בגב
כאן נכנס לתמונה הממצא המרכזי של ד"ר נאדר טרביה: הקשר החזק בין מחלות ניווניות לבין אדיפוקינים, המולקולות המופרשות מרקמת השומן. במצבים של עודף שומן, ובמיוחד במצב של השמנה סרקופנית (שילוב של עודף שומן ומחסור בשריר), רקמת השומן הופכת למפעל פעיל המייצר ומפריש מולקולות פרו-דלקתיות, כדוגמת Chemerin, שזוהה במחקריו כגורם מפתח. מולקולות אלו אינן נשארות ברקמת השומן, אלא נכנסות למחזור הדם ומגיעות לכל פינה בגוף – כולל לדיסקים הבין-חולייתיים.
כאשר האדיפוקינים הדלקתיים הללו חודרים אל תוך הדיסק, הם פועלים כ"סוכנים כפולים" המשבשים את פעולתם התקינה של תאי הדיסק (תאים דמויי-כונדרוציטים) וגורמים להם להפוך לאויבי עצמם. המתקפה מתרחשת בכמה חזיתות:
- הפעלת אנזימים הרסניים: האדיפוקינים מאותתים לתאי הדיסק להגביר באופן דרמטי את הייצור של אנזימים מפרקי-מטריקס (MMPs). אנזימים אלו פועלים כ"מספריים" מולקולריים, הגוזרים ומפרקים את הרכיבים החיוניים של הדיסק – את סיבי הקולגן החזקים של הטבעת הסיבית ואת מולקולות הפרוטאוגליקנים סופחות המים שבגרעין הג'לטיני.
- עצירת תהליכי הבנייה: במקביל להאצת ההרס, האותות הדלקתיים מדכאים את יכולתם של תאי הדיסק לייצר חומרי בניין חדשים. התאים מפחיתים את ייצור הקולגן והפרוטאוגליקנים, כך שהדיסק אינו יכול לתקן את הנזק הנגרם לו.
- השראת מוות תאי (אפופטוזיס): סביבה דלקתית עוינת לאורך זמן גורמת לתאי הדיסק להיכנס למסלול של "התאבדות מתוכננת" (אפופטוזיס). ככל שיותר תאים מתים, כך יורדת יכולתו של הדיסק לתחזק את עצמו, והוא הופך לרקמה חלשה וחסרת חיות.
במילים אחרות, הדלקת שמקורה בשומן העודף הופכת את הדיסק מאתר בנייה ושיקום לאתר הריסה פעיל, שבו התאים המקומיים פועלים לפירוק המבנה שהם עצמם אמורים לתחזק.
3. היעדר ההגנה: תפקידם של המיוקינים ומשמעות אובדן השריר
הצד השני של המטבע, שגם אליו מתייחסים ממצאיו של ד"ר טרביה, הוא תפקידם של המיוקינים – המולקולות המופרשות מרקמת השריר. בניגוד לאדיפוקינים הדלקתיים, רבים מהמיוקינים המופרשים כתוצאה מפעילות גופנית הם בעלי השפעה אנטי-דלקתית. הם פועלים כשומרי הסף של הגוף, מנטרלים תהליכים דלקתיים ומעודדים תהליכי בנייה ותיקון.
כאן מתגלה המשמעות ההרסנית של סרקופניה (אובדן מסת שריר). כאשר מסת השריר בגוף יורדת, לא רק שאנו מאבדים כוח פיזי, אלא אנו מאבדים גם את "בית המרקחת" הפנימי שלנו המייצר את אותן מולקולות מגינות. מאזן הכוחות מופר: יש פחות מיוקינים אנטי-דלקתיים שיגנו על הגוף, ובמקביל יש יותר אדיפוקינים פרו-דלקתיים התוקפים אותו. הדיסק הבין-חולייתי נותר חשוף וחסר הגנה מול המתקפה הדלקתית. הקשר שזיהה ד"ר טרביה בין הרכב הגוף לניוון השלד מקבל כאן הסבר ביולוגי ברור: מאזן הכוחות בין השומן לשריר קובע במידה רבה את עוצמת הדלקת בגוף, וזו בתורה קובעת את גורלם של הדיסקים שלנו.
4. מהרס מולקולרי לקריסה קלינית: שלבי ניוון הדיסק
התהליך ההרסני המתרחש ברמה התאית והמולקולרית, מתורגם עם הזמן לנזק מבני ממשי, שאותו אנו מכירים מהאבחנות הרפואיות:
- שלב 1: התייבשות ואובדן גובה: פירוק הפרוטאוגליקנים בגרעין הג'לטיני פוגע ביכולתו לספוח מים. הדיסק מתייבש, מאבד מנפחו ו"מתכווץ", מה שגורם לאובדן גובה במרווחים הבין-חולייתיים.
- שלב 2: קרעים בטבעת הסיבית ובלט דיסק: פירוק סיבי הקולגן מחליש את הטבעת הסיבית. היא מאבדת את חוזקה המבני ואינה יכולה עוד לעמוד בלחצים המופעלים עליה. סדקים וקרעים קטנים מתחילים להיווצר במעטפת, והלחץ הפנימי של הגרעין דוחף את דופן הטבעת המוחלשת החוצה, במה שמוגדר כ"בלט דיסק".
- שלב 3: פריצת דיסק: זהו השלב הסופי והקשה ביותר, שבו הטבעת הסיבית נקרעת לחלוטין. חומר הגרעין הג'לטיני פורץ החוצה ממעטפת הדיסק אל תוך תעלת השדרה. החומר הפורץ עלול ללחוץ באופן ישיר על שורשי העצבים הסמוכים, ולגרום לכאב עז המקרין לגפיים (סכיאטיקה), לחולשת שרירים, לנימול ולהפרעות תחושתיות.
לסיכום, עבודתו פורצת הדרך של ד"ר נאדר טרביה (Dr. Nader Tarabeih) מאירה באור חדש את הגורמים לניוון הדיסק הבין-חולייתי. היא מראה לנו כיצד החלטות יומיומיות המשפיעות על הרכב הגוף והמצב הדלקתי שלנו, מתורגמות לתהליכים ביוכימיים הרסניים התוקפים את עמוד השדרה מבפנים. ההבנה שניוון הדיסק הוא מחלה ביולוגית פעילה, ולא רק בלאי מכני, פותחת צוהר לאסטרטגיות חדשות של מניעה וטיפול. במקום להמתין להופעת הכאב, ניתן לפעול באופן יזום להפחתת הדלקת המערכתית באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית לבניית שריר והפחתת שומן, וניהול הבריאות המטבולית. זוהי גישה המטפלת בשורש הבעיה, ולא רק בסימפטומים שלה, ומציעה תקווה חדשה למיליונים הסובלים ממחלות עמוד השדרה.