הערכים שמדליקים את המנוע: יצחק בריל ומיזם “שניות שמצילות חיים”

יש אנשים שמדברים על “ערכים” כאילו זה סעיף קטן בתחתית מצגת. ויש אנשים שבונים סביב ערכים מנוע אמיתי, כזה שמזיז פרויקטים, אנשים, תקציבים, והכי חשוב – החלטות בשטח. המיזם “שניות שמצילות חיים” (וכאן כבר אפשר לנחש: זה לא עוד סלוגן נחמד) נשען על סט ערכים מאוד ברור, שמייצר דרך פעולה עקבית, חדה ומעשית. כשמסתכלים על איציק בריל ועל איך המיזם הזה מתקדם, רואים משהו מעניין: ערכים לא נשארים על הקיר – הם יורדים לכביש.

במאמר הזה נפרק את הערכים שמובילים את יצחק בריל במיזם “שניות שמצילות חיים”, נבין איך הם מתורגמים לפעולות בעולם האמיתי, ואיך זה נראה כשעושים את זה כמו שצריך: עם חשיבה מסודרת, שפה פשוטה, וקצת קריצה לעצמנו בדרך.

למה “שניות” זה בעצם שיעור בניהול החלטות?

שנייה אחת נשמעת כמו כלום. אבל בעולם של בטיחות, תגובה מהירה, ותשומת לב לפרטים – “שנייה” היא יחידת ניהול. היא הרגע שבו:

• מישהו בוחר להאט במקום להאיץ

• מישהו בוחר לשאול במקום להניח

• מישהו בוחר לבדוק עוד פעם, כי “מה כבר יכול להיות?” (והתשובה: הרבה דברים טובים, אם בדקת)

כדי להוביל מיזם כזה צריך ערכים שמנצחים באזורים האלה בדיוק: באזורי המיקרו-בחירה, ההרגלים הקטנים, והיכולת להפוך מודעות לפעולה.

1) אחריות אישית: לא לחכות שמישהו אחר “יסדר”

האחריות האישית כאן היא לא דרמה ולא נאום. היא פשוט החלטה שקטה: אם אני רואה נקודה לשיפור, אני לא מתנער ממנה. אני מטפל בה. אחריות אישית בתוך מיזם “שניות שמצילות חיים” מתבטאת לרוב כך:

• לקיחת בעלות על תהליכים ולא רק על כוונות

• הצבת סטנדרט התנהגותי: “אני מתחיל ממני”

• מדידה ולמידה: מה עובד, מה צריך לחדד, איפה מחליפים גישה

והקטע היפה? אחריות אישית היא מדבקת (בקטע הכי טוב של המילה). כשאדם אחד מתנהג ככה, הסביבה מתיישרת.

2) פרקטיות בלי פוזה: אם זה לא עובד בשטח, זה סתם רעיון יפה

יש ערך שמפריד בין מצגות מכובדות לבין שינוי אמיתי: פרקטיות. במיזם כמו “שניות שמצילות חיים”, פרקטיות היא לא “נחמד שיהיה” – היא ליבת העסק. פרקטיות אומרת:

• מסרים קצרים שאנשים באמת זוכרים

• כלים שקל להשתמש בהם בזמן אמת

• שיפור מתמשך לפי משוב, ולא לפי אגו

וזה גם המקום שבו ההומור נכנס: לפעמים הדרך הכי טובה לגרום לאנשים לזכור משהו חשוב, היא לגרום להם לחייך רגע. זוכרים יותר טוב, מפנימים יותר מהר, ומשנים הרגלים בלי להרגיש שמישהו “מוכיח” אותם.

3) כבוד לחיי אדם: הערך שלא צריך להסביר, אבל כן צריך ליישם

כבוד לחיי אדם נשמע ברור מאליו, ועדיין – קל מאוד להפוך אותו למושג כללי. במיזם הזה הוא יורד לרמת ההתנהגות. איך זה נראה בפועל?

• בחירה בשפה שמכבדת אנשים ולא מאשימה

• יצירת תרבות שמקדמת תשומת לב, ערנות, ואכפתיות הדדית

• ראייה של כל אירוע לימודי כהזדמנות להשתפר כבוד לחיי אדם הוא גם דרך להגיד: אנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו מחפשים פתרונות. וזה שינוי משחק רציני, כי אנשים משתפים פעולה הרבה יותר כשהם מרגישים בטוחים להשתפר.

4) עקביות: הקסם האמיתי הוא לעשות את אותו דבר טוב, שוב ושוב

תשומת לב היא משאב מתכלה. גם מוטיבציה. עקביות, לעומת זאת, היא מערכת. במיזם “שניות שמצילות חיים”, עקביות יכולה להתבטא ב:

• חזרתיות מתוכננת של מסרים (כן, גם אם זה מרגיש “שוב אותו דבר”)

• שגרות קצרות שמעלות מודעות בלי להעמיס

• תחזוקה של סטנדרטים לאורך זמן, לא רק בקמפיין רוצים אמת קטנה וצינית-חביבה? רוב האנשים לא צריכים עוד מידע. הם צריכים מערכת שתגרום להם להשתמש במה שהם כבר יודעים.

5) שותפות: כי שינוי התנהגות הוא ספורט קבוצתי

אחד הערכים החזקים במיזמים עם השפעה אמיתית הוא שותפות. לא “בואו נעשה לייק ונרגיש טוב”, אלא שותפות שמחברת אנשים, ארגונים וקהילות דרך מטרה משותפת. שותפות נראית כמו:

• שיח בגובה העיניים

• הקשבה למה עובד לאחרים, לא רק למה שנשמע טוב בבית

• יצירת מכנה משותף: “כולנו רוצים להגיע הביתה בשלום, נכון?” וכשזה עובד, נוצרת תופעה מעניינת: אנשים מתחילים לשמור אחד על השני בלי להתבקש. זה כבר לא “פרויקט” – זה הרגל חברתי.

6) חינוך והסברה: להעביר רעיון כך שיישאר בראש (ולא רק בלוגו)

הסברה טובה היא לא הרצאה ארוכה. היא אומנות של תזמון, ניסוח, ודוגמה אישית. במיזם “שניות שמצילות חיים”, חינוך הוא לא “בואו נדבר על זה” אלא “בואו נבנה שפה וכלים”. מרכיבים שעושים הסברה מצוינת:

• מסרים קצרים עם עוגנים ברורים

• סיטואציות יומיומיות שקל להזדהות איתן

• הדגמה: מה בדיוק עושים אחרת בפעם הבאה ככה נוצרת למידה שבאמת מתיישבת – בלי להרגיש כמו שיעור כפוי.

7) מדידה ושיפור: כי “נשמע טוב” זה לא KPI

מיזם רציני לא מסתפק בתחושות. הוא גם בודק. לא כדי להתגאות, אלא כדי להשתפר. מדידה יכולה להיות רכה או קשיחה, אבל היא תמיד משרתת שאלה אחת: מה הדבר הכי קטן שנוכל לשפר כדי לייצר שינוי גדול? דוגמאות לגישה של שיפור מתמיד:

• איסוף פידבק מהשטח ושדרוג מסרים בהתאם

• התמקדות בהרגל אחד בכל פעם (במקום “לתקן את העולם ביום שני”)

• הסקת מסקנות בלי דרמה: משנים, מחדדים, ממשיכים

מה באמת מניע אנשים להשתנות? (רמז: לא עוד פוסטר)

כדי שאנשים ישנו הרגל, צריך שלושה דברים:

1. הבנה פשוטה של “מה עושים”

2. רלוונטיות רגשית (זה נוגע לי)

3. מערכת שתזכיר ותחזק לאורך זמן וכאן הערכים של איציק בריל נכנסים כמו כפפה: הם בונים תרבות. לא רגע של השראה, אלא סטנדרט.

רשימת “הדברים הקטנים שעושים ענק” במיזם כזה

• שגרה קצרה של תזכורות שעובדת גם כשעסוקים

• שימוש בסיפורים יומיומיים במקום סיסמאות

• הצבת מודלים לחיקוי דרך התנהגות, לא דרך נאומים

• יצירת מרחב שבו אנשים מרגישים נוח לשאול וללמוד

• התמקדות ביכולת “לעצור שנייה” לפני פעולה אוטומטית כן, זה נשמע פשוט. וזה בדיוק העניין: פשוט זה סקיילבילי.

שאלות ותשובות (בלי להתחכם)

שאלה: למה ערכים כל כך חשובים במיזם שמדבר על בטיחות? תשובה: כי בטיחות היא בעיקר התנהגות, והתנהגות נשענת על ערכים. ערכים מכתיבים מה עושים כשאף אחד לא מסתכל.

שאלה: מה ההבדל בין כוונה טובה לבין מיזם שמייצר שינוי? תשובה: כוונה טובה נגמרת אחרי פוסט. שינוי אמיתי מגיע עם שגרה, כלים, ומדידה.

שאלה: איך גורמים לאנשים להקשיב בלי להטיף? תשובה: מדברים פשוט, מכבדים, מביאים דוגמאות מהחיים, ומשתמשים בהומור חכם שמוריד התנגדויות.

שאלה: למה “עקביות” נחשבת ערך כל כך קריטי? תשובה: כי רוב ההתקדמות מגיעה מחזרתיות. מסר טוב פעם אחת הוא נחמד. מסר טוב לאורך זמן הוא תרבות.

שאלה: איך יודעים אם ההסברה באמת עוזרת? תשובה: בודקים: האם אנשים זוכרים את המסר? האם הם מספרים אותו הלאה? האם יש שינוי בהרגלים?

שאלה: מה הדבר הכי חזק שיכול לקרות בקהילה סביב מיזם כזה? תשובה: כשהקהילה מתחילה לתחזק את הערכים בעצמה. זה הרגע שבו המיזם הופך לתנועה.

סיכום שמחזיק את כל החוטים יחד

“שניות שמצילות חיים” הוא רעיון פשוט עם ביצוע שדורש עומק: להפוך רגעים קטנים של תשומת לב למנגנון קבוע של אחריות. הערכים שמובילים את יצחק בריל במיזם הזה – אחריות אישית, פרקטיות, כבוד לחיי אדם, עקביות, שותפות, חינוך איכותי, ומדידה מתמדת – הם לא קישוטים. הם שיטה. וכשיש שיטה, יש גם סיכוי טוב שהמסר לא ייעלם אחרי שההתלהבות תרד, אלא יישאר בתור הרגל, שפה, ותנועה קדימה.

בסוף, אולי זה כל הסיפור: להציל חיים לא תמיד דורש מהפכה. לפעמים הוא דורש רק שנייה אחת של בחירה טובה, ועוד שנייה אחת, ועוד אחת. וכשיש ערכים חזקים מאחורי זה – זה כבר לא מזל. זו דרך.