בין כל האנשים החדשים שאר מגיעים אל העולם הזה יש גם אנשים אשר חולפים ממנו. זהו הסוד של מעגל החיים שמתרחש כל הזמן. הכאב של קריעת אדם מן החיים הוא קשה מנשוא, וכל אדם לוקח ומתמודד עם המצב הזה של פטירת אדם קרוב בצורה שונה. בין כל אלה יש את הדרך שבה הדת מורה את הדרך עם מנהגים שקיימים ביהדות ונועדו לסייע ולתמוך עם מה שעושים בלוויה, מה שעושים בימי השבעה, ביום השלושים ומה שנעשה בתומה של שנה.
למה צריכים שבעה?
הטקס של ימי האבלות על הנפטר כולל הרבה מאוד מנהגים בתוכו. יש הרבה מאוד איסורים על אדם שממשפחתו הגרעינית נפטר אדם, ודבר זה כולל את איסור היציאה מן הבית, איסור העיסוק במלאכה, איסור הרחצה, איסור הגילוח והתספורת, וכן יש אבלים שישנים על הרצפה או על מזרן ולא על מיטתם. השבעה היא הזמן הקשה בחייו של אדם, והאובדן הזה עובר שלבים של תמיכה על ידי ההגעה של המשפחה והחברים שמנחמים ומסייעים להתמודד רגשית ולסדר את כל הנדרש לקראת ובמהלך השבעה עצמה.
בין כל מה שאבלים יצטרכו להכין בעצמם בענייני הקבורה הוא גם את המצבה, ואם לא מכירים מקום כזה ניתן לפנות אל אתר עם מידע על מצבות כדי להבין מה לבחור וכן הלאה. את המצבה עצמה מגלים ביום השלושים ממועד הלוויה.
הסעודה של השבעה
ישנו מנהג ביהדות כי ביום האחרון שבו יושבים את ימי השבעה על אדם שנפטר, המשפחה עורכת סעודה שהיא סעודת מצווה שבה המנחמים מצטרפים לשבת לאכול ממנה ומברכים ודנים בדיני תורה לאחר ולפני הסעודה עצמה. לכל עדה יש מנהגים משל עצמה לגבי האופן שבו הסעודה הזו מתנהלת, עם הבדלים בולטים בין עדות מזרח לבין עדות אשכנז, בה נהוג לאכול מאכלים עגולים כסמל למעגליות החיים. הסעודה הראשונה לאחר החזרה מן הקבר נקראת סעודת הבראה. הסעודה של המצווה מתרחשת ביום האחרון של השבעה, ובתום השבעה עולים אל הקבר שם אומרים תפילות שונות לעילוי המת, פסוקים מספר תהילים ותפילת אל מלא רחמים.